לבית הספר יש פוטנציאל (לא ממומש)

מחר, הבנות שלי ואולי גם שלכן, יקבלו תעודות בבית הספר.

הרשת תגעש ותרחש והמוני הורים יעצבו בעצמם תעודות חלופיות
כדי שהילדים יקבלו חיזוק חיובי וחס וחלילה לא יפגעו.

כולם ינסו להסיט את הדיון מהדבר המהותי בעיני והוא- שהעולם השתנה.
לפעמים נראה לי שמערכת החינוך ובית הספר לא ממש הפנימו את הקטע הזה
והם מתייחסים אלינו ואל הילדים שלנו כאל קהל שבוי*, רק הפוך.

היא מזמזמת פינק פלויד וזה עדיין רלוונטי ואני לא מאמינה שהיא מסיימת יסודי. והכיתות נראות בדיוק כמו לפני 30 שנה וזה מדכא לפחות כמו פינק פלויד, אם לא יותר.

* קהל שבוי, מבחינה שיווקית- הוא קהל שפשוט נמצא שם. שבוי.
לדוגמא בסופרמרקט, במכון כושר, בתור בקופת חולים וכן הלאה
האבסורד הוא, שבקהל הזה משקיעים. ממש.
המפרסם חושב לעצמו:
״הגברת הזו עושה קניות לפני שבת, היא תהיה שעה בסופרמרקט. אולי ניתן לה לטעום את המעדן החדש שלנו?״
כלומר- ממנף את הפוקוס שהוא מקבל מהצרכן ומשקיע בו.

ומה קורה בבית הספר? שוב. אותו דבר, רק הפוך.
לפני שנה, כתבתי את הפוסט הזה  על בידול, שזכה להמון תגובות
בפוסט אני מסבירה למה הפורמט של בית הספר מיושן בעיני.

עברה שנה,
דבר לא השתנה
ואני חושבת לעצמי מה יהיה מחר.

האם הן יחזרו שמחות? גאות? מאוכזבות? נבוכות?
האם הן יודעות שהציונים ממש לא מעניינים אותנו?

אין לי שום כוונה להכין לכל אחת תעודה שמבליטה את החוזקות שלה.
אבל עברה לי מחשבה בראש ואני אוהבת לשתף אתכן
אז אתן מוזמנות לכתוב לי מה דעתכן.

תנו להם להתנסות. לשחק. ללמוד מתוך חוויה. קונפציוס אמר: אני שומע אני שוכח, אני רואה אני זוכר. אני עושה אני מבין.

הפעם,
אני עומדת לבקש מהבנות שלי למלא תעודה לבית הספר.
למה?
כי אני חושבת שלבית הספר יש המון פוטנציאל. אבל הוא לא עושה עם זה כלום.
(כן, כן, המשפט הנוראי הזה עדיין מככב בחלק מבתי הספר)
ואני חושבת שהמורים והמנהלים וכל הצוות צריך להבין שהלקוחות שלו הם התלמידים.

כשאתה רוצה להצליח בעסק שלך, אתה חייב לחשוב על הלקוחות.
גם כשאתם רוצים להצליח כמנהלים, או מורים.
תחשבו עליהם ותשאלו את עצמכם:
האם אנחנו מעבירים את החומר בצורה מעניינת? חוויתית?
האם אנחנו מממשים את הפוטנציאל שלנו כמורים?

ודבר אחרון, כמו כל מקום שמכבד את עצמו ומייצר סקר שביעות רצון,
או מחלקת שירות-
תנו ללקוחות שלכם להשמיע את קולם.

אז הנה התעודה שהכנתי לבית הספר.
מעניין איזה ציון הוא יקבל,
ומה ההורים שלו יגידו על זה…

ולא, לא הכל כזה גרוע.
תודה לאל שזכינו השנה בגל. המחנכת שרואה את הבת שלי.
סליחה- רואה את הטוב בילדה שלי ומחזקת אותו.

עכשיו תורכן.