שנה חדשה. ומה עוד חדש?

רציתי לאחל שנה טובה. באמת.
דאבל מינינג
גם שנה טובה באמת
וגם, באמת שרציתי לאחל שנה טובה.

אבל העומס הזה, של ברכות מתחכמות מדי,
מעוצבות מדי,
מוקפדות מדי,
שחוקות מדי,
לא באו לי טוב השנה.

שתגיעו לירח ולכוכבים ובלה בלה בלה בלה בלה

חודש קשה. עצוב. עמוס בשורות איוב ומשפחות עצובות
ולא הצלחתי לאחל שנה טובה כללית כזו. רק אישית,
כשהסתכלתי בעינים.

שתצברו חוויות וחיוכים וחלומות והגשמות ועוד, עוד, עוד, עוד

אז חשבתי מה בא לי. מה בא לי שיקרה השנה.
כי הרי פייסבוק יקפיץ את הפוסט הזה עוד שנה (אם אפיץ אותו בסוף).

תמיד אנחנו מבקשים עוד. יותר.
לעצמנו ולאחרים.
כן, אנחנו אומרים ״שלא יהיה יותר גרוע״, אבל בעצם אנחנו מתכוונים שאנחנו רוצים שיהיה יותר טוב.

אני רוצה שנה רגועה. שיהיה לי יפה בעין ומצחיק בלב. שיהיה לי מענין. שאלמד ואקרא ואכתוב.

אז השנה אני לא רוצה יותר. אני רוצה פחות.
פחות רעש. פחות התלבטויות.
פחות עומס ויזואלי. טקסטואלי.
פחות מילים.

פחות לקוחות מזדמנים, פחות פרויקטים שאני לא שלמה איתם ב100%

פחות זה יותר.
הפעם האחרונה שכתבתי את זה היתה בקמפיין שעשיתי לדיאט קוקה-קולה לדעתי.
מאחלת לכולכם שנה מרוכזת בטוב. שכל משאלותיכם יתגשמו לטובה.
תכלה שנה וקללותיה
תחל שנה וברכתה.
ושיבואו לנו ימים שמחים.
אמן.